ערך עצמי נשי – ימימה

על ערך עצמי לאמהות, בהשראת שיטת ימימה – שיטת ימימה עוסקת בהבחנה ובהפרדה בין חלקים פנימיים – בין חשיבה מיותרת לבין ידיעה פנימית. בין צורך לבין אמת, בין מה ש"שלי" לבין מה ש"שלהם".

אם נאיר את עולמה של האם מתוך עדשת השיטה, נלמד כלים ליצירת קשר עמוק ובריא עם ילדינו הבוגרים, תוך חיזוק הערך העצמי וההקשבה הפנימית. הכנתי כאן מעין מיני קורס עבור אמהות שמרגישות שהן"מאבדות את זה", תיהנו – ותאהבו את מי שאתן💖  

🧭ערך עצמי נשי – מפתח הקשר הבריא

כאמא, פעמים רבות הזהות שלנו מתערבבת עם הזהות של ילדינו. כשאנחנו שמחות בהם – אנחנו מרגישות: "אני מוצלחת".

וכשהם מתרחקים או חווים קושי – עולות בנו תחושות אשמה, דאגה, ולעיתים גם תחושת כישלון.

שיטת ימימה מציעה לנו להתבונן פנימה, ולזהות :

מתי התחושה נובעת מהידיעה ("אני אמא אוהבת וטובה, גם אם כרגע יש מרחק או קושי")

ומתי היא מגיעה מהחשיבה המיותרת ("עשיתי טעות, זה בגללי, אני לא מספיק").

ערך עצמי אמיתי נבנה מהקשר עם הפנימיות שלי – לא מהצלחות חיצוניות ולא מהתנהגות ילדיי.

כשאני מזינה את הערך מבפנים, אני פחות נזקקת לאישורים מבחוץ – מה שמאפשר לילדים שלי מרחב אמיתי לצמוח.

הערך העצמי הנשי אינו תלוי בתפקידים שאנו ממלאות, אלא במהות הפנימית שלנו – ביכולת להקשיב לעצמנו.

לזהות את הרגע שבו אנו חוצות את עצמנו כדי לרצות אחרים, ולהתבונן על כך בלי שיפוט.

ערך עצמי נבנה מהרגעים הקטנים שבהם אמרנו "כן" לעצמנו, גם אם המשמעות הייתה לומר "לא" לאחרים.

כאמהות, יש לנו נטייה להיעלם בתוך צרכי הילדים. אך אם נאבד את הקול שלנו – נאבד גם את החיות, את הכוח שהופך אותנו לדמויות משמעותיות באמת.

ילדינו צריכים אמא נוכחת, לא מושלמת. אמא שמכירה את עצמה, שמסכימה לטעות, ושחוזרת לעצמה באהבה.

🌱 טקסט השראה: "אשה שיודעת את ערכה – מפסיקה להיאבק על מקומה. היא פשוט שם."

🔸 שווה בירור:

• בידקי עם עצמך באירועים שונים – מתי מדובר ב "ידיעה פנימית" ומתי ב"חשיבה מיותרת"
• נסי לכתוב לעצמך עמוד מתוך נקודת ראות של: "מה שיש בי הוא טוב"

🧘‍♀️ תרגילי הבחנה פנימית:

1. התבונני על אירוע מהשבוע האחרון שבו הרגשת שאת "לא מספיק". כתבי: מה נאמר בתוכך? אילו מילים חזרו על עצמן? האם זה קול של אמת או קול של ביקורת?
2. עצמי עיניים ודמייני גרסה שלך שמדברת מתוך ערך. איך היא נשמעת? מה היא אומרת על עצמה?

💬 שאלות חקירה לקול הפנימי:

• האם אני שווה בעיני גם כשאיני פותרת בעיות של אחרים?
• אילו תגי ערך אני מעניקה לעצמי – בלי קשר לאמהות?

📄 דף עבודה: חוזרת לעצמי

1. כתבי חמישה דברים מהותיים וטובים שיש בך – לא כאמא, אלא כאישה.
2. מתי הרגשת שמישהו ראה אותך באמת? מה הוא ראה בך?
3. השלימי את המשפטים:
   
   • "הערך שלי לא תלוי ב___."
   • "אני מרשה לעצמי להיות___."

🌱  "כשהאמא יודעת את ערכה, הילד מרגיש בטוח גם כשהיא שותקת."

🌿  הפרדת שדות וגבולות בריאים

כאמא, אנו רגילות לתת. לעיתים נדמה שכל המשאבים שלנו שייכים לאחרים – זמן, אנרגיה, מחשבה.

אך האם הגבולות שלנו ברורים גם לנו? האם אנו יודעות איפה אנו נגמרות ואיפה הילד שלנו מתחיל?

שיטת ימימה מדברת על "שדה" – התחום שלי, המרחב שלי, מה שבתוכו אני אחראית.

כשאני יודעת היכן עובר הגבול בין השדה שלי לשדה של ילדי – נולדת קרבה אמיתית. לא מתוך התמזגות, אלא מתוך נפרדות בריאה.

הגבול אינו חומה. גבול הוא קו עדין אך ברור, שמאפשר זרימה, חום, הקשבה – בלי שמישהו ייאבד את עצמו בדרך.

בין אם הילדים גרים בבית ובין אם עזבו – פעמים רבות קשה לנו להפריד בינינו לבינם.

אנחנו מרגישות את הכאב שלהם כאילו היה שלנו, לעיתים מגיבות בשם הצורך שלהם, שוכחות את עצמנו.

שדה הוא המרחב הנפשי שלנו – המחשבות, הרגשות, התחושות שלנו.

כשאני נכנסת לשדה של הילד – אני מבטלת את העצמי שלי ומחלישה גם אותו. גבולות בריאים נוצרים כשאני יודעת: פה נגמר אני, פה מתחיל הוא.

כאשר האם לומדת להציב גבולות מתוך שקט פנימי – ולא מתוך צורך בשליטה או אשמה – הילד מרגיש ביטחון.

הגבול מבהיר לילד: "אמא סומכת עליי, היא לא מתפרקת כשקשה לי."

אמהות בריאה מבינה שהילד אינו שלה. הוא עובר דרכה, אך לא שייך לה.

מתוך כך היא לומדת להציב גבולות – לא מתוך פחד או אשמה – אלא מתוך אהבה עמוקה. הגבול הבריא שומר עלייך – ועל הילד גם יחד.

כאשר את נותנת בלי גבול, את עלולה להתרוקן, ולחוש תסכול או אשמה. אך גבול אוהב משדר לילדך: "אני פה בשבילך, אך איני מוותרת עליי."

🌱 טקסט השראה: "כאשר את שומרת על גבולך – את מלמדת את ילדך לשמור על שלו.", "גבול שנאמר מתוך בהירות ואהבה – יוצר קרבה ולא ריחוק."

🔸 שווה בירור:

• מתי לאחרונה התערבת בהחלטה של ילדך הבוגר? האם זה הגיע מתוך פחד או מתוך אמון?
• תכתבי גבול שאת רוצה להציב – בלב אוהב ובהיר. תרגלי – ניסוח גבול באהבה, ללא דרמה 
• נסחי לעצמך – איפה נגמר השדה שלי ומתחיל שלהם?

🧘‍♀️ תרגילי הבחנה פנימית:

1. התבונני על סיטואציה מהשבוע האחרון שבה נתת מעבר למה שיכולת. מה הרגשת לאחר מכן?
2. דמייני גבול בריא ונעים בינך לבין ילדך. כיצד הוא נראה? מה משתנה ביחסים כשיש גבול כזה?

💬 שאלות חקירה לקול הפנימי:

• מתי אני מרגישה שמוחקים את הגבול שלי?
• האם קשה לי לומר "לא"? מדוע?
• מה אני מרוויחה כשאני מכבדת את הצרכים שלי?

📄 דף עבודה: אני מציבה גבול אוהב

1. כתבי שלוש סיטואציות בהן הרגשת שחצית את עצמך כדי לרצות.
2. כתבי כיצד היית רוצה להגיב במקום זה, תוך שמירה עלייך.
3. השלימי את המשפטים:
   
   • "מותר לי לומר לא, גם כש___."
   • "כאשר אני מציבה גבול – אני מרוויחה ___."

🌱   "קרבה אמיתית נוצרת כשיש מקום לשני אנשים – לא רק לאחד. הגבול מאפשר אהבה בלי התפרקות."

🎈 אני לא אשמה – אחריות הורית חדשה

כאמהות, אנחנו עומדות יום-יום מול אינספור החלטות: מתי להתערב? מתי לשחרר? מה נכון לומר עכשיו? לעיתים, אנו מוצפות בקולות – עצות מבחוץ, רגשות אשמה, השוואות.

בתוך כל זה – חשוב שנוכל לשמוע את הקול הפנימי שלנו.

שיטת ימימה מלמדת שהקול הפנימי השקט – הידיעה הצלולה שבפנים – תמיד קיים.

אך כדי לשמוע אותו, נדרשת הקשבה עדינה, זמן פנימי, והפרדה מן החשיבה המיותרת שמטילה ספק מתמיד בעצמך.

רבות מאיתנו חיות בתחושת אחריות אינסופית – כאילו אושרם או סבלם של הילדים תלוי בנו. זו מחשבה מתישה, שאינה נכונה.

לפי שיטת ימימה, אחריות אמיתית נובעת מתוך חיבור פנימי, לא מתוך אשמה.

אמא אחראית עד גבול מסוים – מעבר לכך יש להפריד, לשחרר, ולאפשר לילד ללמוד מהחיים.

הילד לא זקוק לאמא ש"תציל אותו" אלא לאמא שנמצאת שם, יציבה, אוהבת, אך לא נגררת. כזו שאומרת: "אני כאן, אני מאמינה בך, וגם אם תטעה – תוכל לקום."

אמונה בעצמי כאמא אינה אומרת שאני תמיד צודקת, אלא שאני מוכנה להקשיב.

כשאני שומעת את עצמי – אני נוכחת. לא מתוך שליטה, אלא מתוך שקט. לא מתוך מושלמות, אלא מתוך אמת פנימית.

האמון בעצמנו הולך ונבנה בכל פעם שאנו בוחרות לא לשפוט את עצמנו – אלא ללמוד.

בכל פעם שנפסיק להשוות את דרכנו לדרך של אמהות אחרות – ונכיר ביופי שבייחוד שלנו.

🌱 טקסט השראה:
"כשאת סומכת על הלב שלך – הילד שלך מרגיש שיש על מי לסמוך.", "אחריות אמיצה – היא לדעת מתי להיות, ומתי לשחרר."

🔸 שווה בירור:

• באילו מצבים את מרגישה אשמה כלפי הילדים?
• מה יקרה אם תתני להם לנסות, גם במחיר של קושי או טעות?
• נסי לעשות הבחנה בין אחריות אמיתית, לבין אשמה מיותרת.
• עבדי על שיחרור אחריות מיותרת לחיים הרגשיים של הילדים הבוגרים.
• נסי  "להיות שם באמת" , בלי להציל או לתקן.
• זיכרי לחזק את הקול הפנימי שמאפשר מרחב לילד ולך.

🧘‍♀️ תרגילי הבחנה פנימית:

1. שבי בשקט שלוש דקות והקשיבי: מה הקול שמבקש להישמע בתוכך? רשמי אותו בלי לסנן.

2. כתבי על סיטואציה שבה הקשבת לקול הפנימי שלך – גם אם הוא לא היה קול "ההיגיון". מה קרה?

💬 שאלות חקירה לקול הפנימי:

• מתי אני נוטה לפקפק בעצמי כאמא?

• אילו קולות חיצוניים משתלטים עלי? האם הם באמת שלי?

• האם אני נותנת מקום לקול הרך והעדין שבי – או רק לקול הביקורת?

📄 דף עבודה: אני מקשיבה לקול שבי

1. כתבי שלושה קולות פנימיים שמדריכים אותך כאמא – אלו שתומכים, מחזקים, מנחמים.

2. כתבי שלושה קולות ביקורתיים או חיצוניים שאת רוצה להפחית את השפעתם.

3. השלימי את המשפטים:

   • "אני מרשה לעצמי לסמוך על ___."

   • "הקול הפנימי שלי הוא כמו ___ – הוא מראה לי את הדרך ברכות."

🌱 "יש בתוכך מצפן. הוא לא צועק. הוא לא מטיף. הוא פשוט שם – מחכה שתקשיבי."