הכוח של שפת הגוף, שפת ההשפעה.
כמה זמן לדעתכם לוקח לאנשים לגבש עליכם רושם ראשוני?שנייה? שתיים?
המציאות היא שתוך פחות מ-7 שניות. והחלק הכי מעניין? רוב הרושם הזה בכלל לא קשור למה שאמרתם.
"אנשים שופטים אותנו לפני שאנחנו מדברים מילה אחת."
93% מהמסר בתקשורת לא מילולי. מה שאנחנו משדרים חשוב ממה שאנחנו אומרים.
55% שפת גוף, 38% טון דיבור, 7% מילים. או כמו שמסביר הפסיכולוג אלברט מהרביאן: “זה לא אומר שמילים לא חשובות – אבל זה כן אומר: שאם שפת הגוף והטון לא תואמים – אנשים יאמינו לגוף, לא למילים.”
שפת גוף זה לא "קסמים" ולא "קריאת מחשבות". מדובר בזיהוי דפוסים. במודעות למה הגוף שלנו משדר כשאנחנו לא מודעים.
שפת גוף זה לא קסם. אלא מדע של התנהגות אנושית.
חשיבות שפת הגוף
“אנשים לא זוכרים מה אמרת – הם זוכרים איך גרמת להם להרגיש.”
מה שאנחנו אומרים – חשוב. איך שאנחנו נראים כשאנחנו אומרים את זה – קובע.
רושם ראשוני
הרושם הראשוני נוצר בשניות – אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני. תוך פחות מ-7 שניות, אנשים מחליטים אם אנחנו: אמינים, בטוחים בעצמנו, שווים הקשבה. ושפת הגוף היא זו שקובעת.
הכוח של שפת הגוף – "הגוף שלך צועק גם כשאתה שותק."
שפת גוף שהיא רגועה, בטוחה, אותנטית, לא מאיימת. היא שפה מקרבת. לא מאיימת – אבל נוכחת. לא דרמטית – אבל סוחפת. לא מתאמצת – אבל משדרת ביטחון טבעי.
שפת גוף אותנטית. בלי להצמד לפוזות. להיות נינוח, מחובר, אמיתי – זה מה שמייצר השפעה. אנשים מזהים זיוף בשניות.
📌 בטחון אותנטי = לא לשחק תפקיד, אלא להסכים להיות מי שאתה.
📌 עמידה פתוחה, חיוך אמיתי ונוכחות שקטה = השפעה אמיתית.
וכדאי שנזכור גם, שהכימיה מתחילה מרחוק. בכיבוד המרחב של האחר. שמירה על אזור אישי, התאמה לקצב של האחר. יצירת "מרחב בטוח, והימנעות ממחוות חודרניות. שפת גוף שמסמנת – אני רואה אותך.
מה אומרים המבט והידיים
"עיניים מדברות" -קשר עין הוא קשר רגשי. קשר עין מראה ביטחון, נוכחות, הקשבה ובטחון.
בעוד המנעות מקשר עין מראה חוסר נוחות, חוסר עניין, חוסר בטחון או הסתרה.
קשר עין הוא הדרך הכי מהירה לייצר אמון. קשר עין ≠ בהייה. אלא קשר מדבר, שיוצר חיבור. לא לברוח, לא לנעוץ, כן – לייצר חיבור.
המוח שלנו פועל במנגנון הישרדותי ומחפש אחר הידיים . ידיים פתוחות = שקיפות. ידיים חוצצות = מגננה
✋ ידיים פתוחות מייצגות שקיפות, אמון, קבלה.
🤚 ידיים חוצצות (שלובות, מאחורי הגב) מייצגות יותר מגננה, או הסתגרות
👉 אצבע מצביעה – נתפסת כמאשימה או תוקפנית.
🤲 ידיים בתנועה זורמת, מלוות מסר, מחדדות הקשבה.
אם לא תשתמשו בידיים: תאבדו אמינות, תראו מזויפים, לא יצליחו להתחבר אליכם.
אם תגזימו עם תנועות הידיים: תראו מבולגנים, תספרו סיפור אחר.
אז איך להשתמש בידיים? שהידיים יהיו בגובה המותן. נשתמש גם בכף היד וגם גב היד.
תנועות חדות משמשות להעברת מסר נוקב. בעוד תנועה קלה ומעגלית, מעבירה מסר נעים.
Fake it till you make it
אפשר לנסות להקרין ביטחון, גם כשלא מרגישים. יש קשר בין שפת גוף פנימית (תחושה) וחיצונית (הצגה).
מחקרים מראים ששינוי תנוחה, יכול ליצור שינוי כימי בגוף.
כלומר ניתן להקרין ביטחון, גם כשעוד לא מרגישים. ולהשפיע על התחושב שלנו ושל האחר, ע"י
✅ שינוי תנוחת גוף
✅ עמידה זקופה
✅ חיוך קטן
✅ מבט יציב
כל אלה מעלים רמות טסטוסטרון, מורידים קורטיזול, ויוצרים תחושת ביטחון (גם פנימית).
טיפים קטנים לשינוי גדול
פעולות פשוטות שמשדרות ביטחון:
- לנשום עמוק
- לשחרר כתפיים
- לא למהר לדבר
- לבדוק אם כפות הרגליים מונחות בביטחון
- לחייך – באמת
- לזכור: אתה לא "משדר ביטחון" – אתה נמצא בנוכחות
שפת גוף משפיעה מאוד על רושם ראשוני ורושם בכל. שליטה בשפת גוף יכולה לגרום לשינוי ההשפעה.
אותנטיות היא המפתח. כל אחד יכול ללמוד להקרין ביטחון אותנטי. הגוף לא משקר. אבל אם נשלוט בגוף שלנו, תשלוט במה שאנשים מרגישים כשאנחנו מדברים.
הגוף שלנו הוא כלי. ככל שנשתמש בו נכון, כך נקרב, נשפיע וננהיג.
רגשות אמיתיים ישתקפו בשפת הגוף שלנו
בכתבה על הכנות של שפת הגוף , מתייחס Joe Navarro לתקשורת הלא מילולית, כמו שינויים פיזיולוגיים (פנים סמוקות), מחוות (יד מצביעה), רעשים (גניחות) ותגובות פנים או גוף (מבט תוהה או מפוחד). שהיתה בעבר יעילה מאוד לתקשורת לגבי צרכים, רגשות, פחדים ותשוקות. וגם היום עיקר התקשורת היא לא מילולית.
תגובות הFFF שלנו לאיומים היא בלי לחשוב ("קיפאון, בריחה, או לחימה" ) והן חזקות יותר ממילים. בדיוק כפי שהמוח שלנו מאלץ אותנו לקפוא במקום כשאנו רואים כלב תוקפני. המוח מתקשר דרך גופנו, גם אם אנו מרגישים בנוח או לא בנוח, מרוצים או אומללים, בטוחים או לא בטוחים. לרב זה מהיר, אותנטי ואמין.
שפת גוף היא קיצור הדרך לתקשורת של מה שהכי חשוב..כי המוח שלנו משדר את כוונותינו.
💫כשמדברים עם מישהו שאוהבים ושמים לב שאחת מכפות רגליו מצביעה לכיוון המכונית, יודעים שהוא כנראה צריך ללכת. הגוף מתקשר דרך הרגליים שמשהו דחוף לוחץ, למרות שהאדם ממשיך בשיחה. שפת גוף כנה יותר מהמילה המדוברת.
רגשות אמיתיים ישתקפו בשפת הגוף שלנו באמצעות גילויי נוחות ואי נוחות. זה יכול להיות יעיל מאוד בקביעת איך אחרים מרגישים כלפינו ובהערכת האופן שבו מערכת יחסים מתפתחת.
לעתים קרובות, כאשר אנשים חשים שמשהו לא בסדר במערכת יחסים, הם חשים שינויים בשפת הגוף. זוגות שכבר לא נוגעים או הולכים קרוב זה לזה, או התנהגויות עדינות יותר, כמו שנוגעים זה בזה בקצות האצבעות ולא ביד המלאה (ריחוק פסיכולוגי).
מה אומר המוח ?
🧠 הצרכים, הרגשות, המחשבות, הרגשות והכוונות שלנו מעובדים באלגנטיות על ידי "המערכת הלימבית" של המוח. היא לא צריכה לחשוב, היא פשוט מגיבה לעולם בזמן אמת והגוף שלנו מראה איך אנחנו מרגישים.
💫מישהו נותן לנו חדשות רעות – השפתיים שלנו מתכווצות.
💫אנחנו נלחצים – מהדקים את הלסתות ומשפשפים את הצוואר. או משתמשים בביטויי אי נוחות אחרים שהמוח הלימבי שלנו שכלל במשך מיליוני שנים.
💫כשאנחנו רואים מישהו שאנחנו באמת אוהבים, גבותינו יתקשחו בניגוד לכוח המשיכה, שרירי הפנים שלנו יירגעו, והזרועות שלנו הופכות גמישות יותר (אפילו מושטות) כדי שנוכל לקבל את פני האדם הזה. 💫בנוכחות מישהו שאנחנו אוהבים, נשקף את התנהגותו (איזופרקסיס), נטה את ראשנו, ודם יזרום לשפתינו ויגרום להן להתמלא, גם האישונים שלנו מתרחבים.
כי המוח הלימבי שלנו מתקשר דרך גופנו בדיוק את הרגשות האמיתיים שאנו חשים.
תדמית בלבוש ובקול
אנשים מפרשים אדם עוד לפני שהוא מדבר רק לפי “התדמית” שלו. לכן – ליצירת תדמית, עלינו לחשוב: איזה פרסונה אנחנו מייצגים ?איך אנחנו מתלבשים? צריך להבין איך ללבוש את הבגדים ושהם ישדרו את הפרסונה שאנחנו רוצים לשדר.
אינטונציה
דיבור הוא חלק מהגוף, הקול שלנו הוא תנודת אנרגיה.
הבחירה של איך להגיד את הדברים ובחירת המילים משפיעה על איך שאנחנו נתפסים ואיך חווים אותנו.
המערכת הווקאלית שלנו מייצגת את המערכת הרגשית.לכן נשתמש באמירות פשוטות ולא “גבוהות”. לא נדבר באותו טון, כי זה משעמם. נגוון באינטונציה, כמו “בחיים האמיתיים” כשהרגש פועל בצורה אוטומטית ומשפיע על האינטונציה.
נקפיד גם על הדיקציה
דיקציה היא היכולת להעביר כל אות ואות בצורה ברורה. דיקציה טובה מראה בטחון עצמי. לא נמלמל ולא ניצור הרגשה של חוסר איכפתיות וחוסר מאמץ. כדי שיקשיבו לנו עלינו להיות ברורים. רק כך נעביר מסר בצורה טובה .
אם אנחנו רוצים להרשים נדבר בצורה לא מתנצלת וברורה.
טיפים לפרזנטציה ושפת גוף על הבמה
🎤 קול ודיבור:
דברו לאט יותר ממה שנוח לכם – עלינו להקל על הקהל לעכל את המסר.
עצרו אחרי משפטים חזקים – תנו לקהל "לבלוע" את במשמעות.
אל תפחדו משקט – הוא מייצר הקשבה.
👁 קשר עין:
הקפידו על קשר עין. כמובן שלא עם כל הקהל בו זמנית, אלא עם אנשים בודדים, כל פעם מישהו אחר.
תנו תחושה שאתם מדברים אל ולא על.
💪 שפת גוף:
עמדו יציב, לא משולבי ידיים
אל תמהרו מדי לזוז, שהתנועה תהייה מכוונת ולא מבלבלת.
הבעות פנים הן כלי רגשי -השתמשו בחיוך, בהבעת חמלה, בהפתעה, בהתאם לצורך.
😅 פחד קהל:
נשמו עמוק לפני שאתם מתחילים
הזכירו לעצמכם: אתם באים לתת, לתרום, להיות, ולא להרשים.
פתחו בחיוך, במשפט שאתם אוהבים. זה שובר קרח גם עבורכם
🧘 לפני העלייה לבמה:
שתו מים
נשמו נשימות עמוקות
חזרו בלב על המסר שלכם: "אני בא לעזור לאנשים ולתת להם ערך"
הספר " מסרים שקטים"
"מסרים שקטים" – ספר עם שפע של מידע על תקשורת לא מילולית (שפת גוף). הספר עוסק בכל היבטי התקשורת הלא מילולית, כולל תנוחות ותנועות גוף.
הבעות פנים, איכות קול ואינטונציה במהלך דיבור, עוצמת קול ומהירות דיבור, שינויים עדינים בניסוח משפטים החושפים משמעויות נסתרות בנאמר. שילובים של מסרים ממקורות שונים (למשל, פנים, טון דיבור, מילים), ותיאורים כלליים של סגנונות תקשורת או גינונים אישיים.
מידע שיכול להגביר את המודעות להיבטים העדינים הרבים של תקשורת בין-אישית, ולשפר את כישורי התקשורת.
על צבעים ואנשים
תומס אריקסון – מחבר הספר "מוקף באידיוטים", טוען שניתן לחלק את אנשים לארבעה סוגי אישיות לפי צבעים (אדום, צהוב, ירוק, כחול). הבנת הצבע של האדם מולך תמנע חיכוכים.
הספר מבוסס על מודל DISA (צבעים) ומסביר איך לתקשר עם טיפוסים שונים.
אריקסון מסביר שכל מה שאתה אומר עובר דרך הפילטר של השומע. אם מישהו לא מבין אותך, זו לא בהכרח אשמתו – אולי אתה פשוט לא מדבר ב"שפה" שלו. לטענתו – התנהגות היא שילוב של תורשה וסביבה. הבנת הטיפוסים עוזרת לנו להפסיק לשפוט אנשים כ"קשים" ולהתחיל לראות אותם כ"שונים".
ואם ננסה לראות את ארבעת הטיפוסים העיקריים:
אדום (הדומיננטי): הטיפוסים האקטיביים והתחרותיים. הם רוצים תוצאות מהר, הם ישירים מאוד ולא אוהבים בזבוז זמן. תובנה: הם לא כועסים עליך, הם פשוט רוצים להתקדם.
צהוב (המשפיע): הטיפוסים האופטימיים, היצירתיים והדברנים. הם זקוקים לתשומת לב ולעניין. תובנה: הם נהדרים להתחלת פרויקטים, אבל פחות טובים בסיומם כי הם משתעממים מהר.
ירוק (היציב): הטיפוס הנפוץ ביותר. הם רגועים, נמנעים מעימותים ואוהבים שגרה. תובנה: הם הדבק של החברה, אבל הם זקוקים לזמן כדי לעכל שינויים.
כחול (האנליטי): הטיפוסים היסודיים, השקטים והפרפקציוניסטים. הם רוצים עובדות, נתונים ודיוק. תובנה: אל תגיד להם "זה נראה לי בערך", תן להם גרף וטבלה.
כל צבע" מתנהג אחרת פיזית. האדום תופס מקום, הצהוב משתמש בידיים, הירוק נוטה להנהן והכחול שומר על פנים חתומות. ואם ננסה לצמצם את זה לנקודות לדיאלוג. עם אדום – תהיה קצר. עם צהוב – תהיה חברותי. עם ירוק – תהיה עדין. עם כחול – תהיה מוכן עם פרטים.
אדום מקבל ביקורת ישירה. צהוב צריך "ריכוך". ירוק זקוק לפרטיות. כחול רוצה דוגמאות ספציפיות וכתובות.
אין צבע "טוב" יותר. החוכמה היא הגמישות – היכולת שלך לשנות את הצבע שלך כדי להתחבר לאחר. תרגול: זהה אדם אחד בחייך שאתה "לא סובל". נסה לאבחן מה הצבע שלו. בשבוע הקרוב, פנה אליו בדרך שמתאימה לצבע שלו (למשל: אם הוא כחול, אל תשאל "מה נשמע?" אלא שלח לו מייל ענייני עם נתונים…).
זכרו: אדום (דומיננטי), צהוב (חברותי), ירוק (יציב), כחול (אנליטי). רוב הבעיות בתקשורת נובעות מחוסר התאמה לסגנון של האחר. זיהוי הצבע הדומיננטי של הקולגות שלנו והתאמת שפת הגוף והמסרים שלנו אליהם. תשפר את התקשורת..
