בספרה פורץ הדרך, "כוחה של נחישות" (Mindset: The New Psychology of Success). פרופסור קרול דווק מאוניברסיטת סטנפורד חושפת את התשובה: זה לא רק הכישרון או היכולת, אלא בעיקר הגישה המנטלית (Mindset) שאנו מאמצים.
אני מתייחסת אל "כוחה של נחישות" הרבה יותר מלספר, אלא יותר כמפת דרכים שיכולה להוביל לחיים של צמיחה מתמדת. כי הפוטנציאל האמיתי שלנו אינו מוגבל על ידי הכישרונות המולדים שלנו, אלא על ידי הנכונות שלנו לאמץ גישת צמיחה.
דווק מציגה שני סוגים עיקריים של גישות מנטליות: גישת קיבעון (Fixed Mindset) וגישת צמיחה (Growth Mindset). הבנת ההבדלים ביניהן, והיכולת לעבור מגישת קיבעון לגישת צמיחה, היא המפתח לחיים מלאים יותר, מספקים יותר ומצליחים יותר בכל תחומי החיים – בקריירה, בזוגיות, בחינוך וביחסים חברתיים.
שתי גישות מנטליות
יש שתי גישות מנטליות עיקריות- איך אתם רואים את עצמכם?
- גישת הצמיחה (האמונה שיכולותינו ניתנות לפיתוח ושיפור באמצעות מאמץ ולמידה). "אני יכול ללמוד ולהשתפר", "מאמץ הוא הדרך לשלוט ביכולותיי", "כישלון הוא הזדמנות ללמידה". חיפוש אתגרים, נחישות. גישת הצמיחה מעודדת למידה, התנסות וצמיחה מתמדת. אנשים עם גישת צמיחה רואים במאמץ דרך להתפתחות. אהבת למידה וצורך מתמיד באתגרים חדשים.
- גישת הקיבעון (האמונה שיכולותינו ותכונותינו הן קבועות ובלתי ניתנות לשינוי). "נולדתי עם זה", "או שיש לי את זה או שאין לי", "אני לא טוב בזה, וזהו". פחד מכישלון, הימנעות מאתגרים. גישת הקיבעון מונעת מאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם מחשש שייחשפו כ"לא חכמים" או "לא מוכשרים". אנשים עם גישת קיבעון רואים במאמץ סימן לחולשה. אנשים בגישה זו חשים צורך עז להוכיח את עצמם שוב ושוב, פחד מחשיפה.
ההבדל בין הגישות משפיע על כל היבט בחיינו.
הגישות המנטליות משפיעות על החשיבה, התגובה והתחושות שלנו באופן פנימי. אנשים עם גישת קיבעון נוטים להיות שיפוטיים יותר כלפי עצמם וכלפי אחרים, בעוד שאנשים עם גישת צמיחה נוטים להיות סקרנים, סלחניים יותר וממוקדי פתרונות.
אתגרים:קיבעון – נמנעים; צמיחה – מחפשים.
מכשולים: קיבעון – מוותרים; צמיחה – מתמידים.
מאמץ: קיבעון – חסר טעם; צמיחה- דרך למצוינות.
ביקורת: קיבעון – מתגוננים; צמיחה – לומדים.
הצלחת אחרים: קיבעון – מאוימים; צמיחה – מקבלים השראה.
💡 ערכו רשימה של שלוש תגובות אופייניות שלכם לאתגרים או כישלונות. בידקו אם היא משקפת גישת קיבעון או גישת צמיחה. כיצד הייתם רוצים להגיב באופן עתידי?
💡 בפעם הבאה שאתם מרגישים כעס, תסכול או ייאוש מול קושי, נסו לזהות את המחשבות הראשוניות שעולות לכם בראש. האם הן שיפוטיות ("אני טיפש/ה", "אני לעולם לא אצליח בזה") או ממוקדות למידה ("איך אני יכול/ה ללמוד מזה?", "מה הצעד הבא שאני יכול/ה לנסות?").
💡 חשבו על תחום אחד בחייכם שבו אתם מרגישים תקועים או לא מספיק טובים. האם אתם נוקטים בגישת קיבעון לגביו?
נסו לנסח מחדש את האמונה שלכם לגבי היכולת שלכם באותו תחום, מנקודת מבט של גישת צמיחה.
יכולת והצלחה
גם קארול דווקא וגם הפסיכולוגית ד"ר אנג'לה דאקוורת שכתבה את הספר "גריט" מדגישות :
הצלחה יוצאת דופן אינה תלויה רק בכישרון מולד, אלא בשילוב של להט והתמדה לאורך זמן (גריט).
קארול דווקא מנפצת את המיתוס שכישרון טבוע הוא המפתח היחיד להצלחה. היא מדגישה את חשיבותם של עבודה קשה, נחישות, התמדה ולמידה מתמדת. הצלחה, לרוב, אינה תוצאה של ברק גנטי, אלא של מסע של צמיחה, התמודדות עם כישלונות והתמדה.
רבים מהאלופים האולימפיים, מדענים פורצי דרך, ואמנים דגולים, לא נולדו "גאונים" אלא פיתחו את יכולותיהם דרך עבודה מאומצת ובלתי פוסקת.
גישת הצמיחה היא קריטית להצלחה בעולם הספורט. ספורטאים בעלי גישת צמיחה רואים הפסדים כהזדמנויות ללמידה ושיפור, בעוד שספורטאים עם גישת קיבעון נוטים להיתקע בביצועים ירודים לאחר כישלון. יש חשיבות רבה לאימונים, למשמעת ולנחישות מעבר לכישרון טבעי.
💡 חשבו על אתגר פיזי או מיומנות שאתם רוצים לשפר (ריצה, נגינה, בישול). אילו צעדים קטנים אתם יכולים לנקוט באופן עקבי, מתוך גישת צמיחה, כדי להשתפר? התמקדו בתהליך ובמאמץ, לא רק בתוצאה הסופית.
גישת הצמיחה חיונית להצלחה בעולם העסקים והחדשנות. חברות המאמצות גישת קיבעון נוטות להיות נוקשות, להימנע מסיכונים ולהשאר ללא מסוגלות להסתגל לשינויים בשוק. חברות בעלות גישת צמיחה מעודדות למידה, חדשנות, קבלת אחריות וצמיחה של עובדים. מנהיגים שמעודדים משוב, תומכים בלמידה מכישלונות, ורואים בפיתוח עובדים השקעה ולא הוצאה.הם בגישת הצמיחה וההתפתחות.
הגישה משפיעה על כל תחום בחיינו גם לגבי מערכות יחסים – רומנטיות, משפחתיות או חבריות. אנשים עם גישת קיבעון נוטים להאמין ש"נפש תאומה" מושלמת תפתור את כל הבעיות, ומצפים שהאהבה תהיה קלה וללא מאמץ. כשמתעוררים קשיים, הם נוטים להאשים את בן/בת הזוג או את הקשר עצמו. לעומת זאת, אנשים עם גישת צמיחה מבינים שמערכות יחסים דורשות עבודה, הקשבה, פשרה וצמיחה הדדית, הזדמנות ללמוד ולהתפתח יחד.
ואפילו בהורות – הגישות המנטליות שלנו בסוף עוברות לדורות הבאים. הדרך שבה אנו משבחים, מענישים ומדברים על כישרון ומאמץ משפיעה על הגישה המנטלית שהם יפתחו.
אם נשבח על "כישרון" (גישת קיבעון) זה עלול להזיק, בעוד שאם נשבח על "מאמץ" ו"תהליך למידה" (גישת צמיחה) נטפח חוסן ומוטיבציה פנימית.
ננסה לשים לב ובמקום: "אתה כזה חכם!" (מעביר מסר שכישלון משמעו חוסר חוכמה)., נשבח על המאמץ והתהליך "אני אוהב/ת כמה ניסית, כמה השקעת בזה!" (מעביר מסר שמאמץ מוביל לצמיחה).
ננסה תמיד להתמקד בתהליך ולא בתוצאה.לשנות את הניסוחים כך שידגישו את המאמץ, ההתמדה והאסטרטגיות שננקטו.
כוחו של המיינדסט בחיינו
חשוב שנבין שכל אחד יכול ללמוד לאמץ גישת צמיחה. זהו תהליך שדורש מודעות, תרגול ונחישות. אבל יש כמה שלבים לשינוי גישה:
- ללמוד לזהות את גישת הקיבעון שלנו: להיות מודעים למחשבות ולתגובות האוטומטיות שלנו.
- לצייר אלטרנטיבה של גישת צמיחה: איך אדם בעל גישת צמיחה היה חושב או מגיב במצב זה?
- לנסות לפעול על פי גישת הצמיחה: לנקוט צעדים קונקרטיים, גם אם זה מרגיש לא טבעי בהתחלה.
- להתמיד ולצמוח: להפוך את גישת הצמיחה להרגל חדש.
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בכישלון או בקורת, שימו לב למחשבות המיידיות שלכם.
האם אתם חושבים "אני כישלון", "אני לא מסוגל/ת"?
דמיינו איך אדם עם גישת צמיחה היה מגיב. אולי "זה אתגר, אני אלמד מזה", או "מה אני יכול/ה לשפר לפעם הבאה?".
נסו לנסח מחדש את המצב מנקודת מבט של צמיחה, ופעלו בהתאם. במקום לוותר, נסו גישה אחרת. במקום להתגונן, בקשו משוב.
חזרו על התרגיל הזה שוב ושוב. ככל שתתרגלו יותר, כך גישת הצמיחה תהפוך לחלק בלתי נפרד מכם.
על ידי אימוץ גישת צמיחה, אנו יכולים: להתמודד טוב יותר עם כישלונות וללמוד מהם. לשפר את מערכות היחסים שלנו. לשגשג בקריירה ובלימודים. לחיות חיים מלאים ומשמעותיים יותר.
המסע מגישת קיבעון לגישת צמיחה אינו קל, אך הוא משתלם. אם נזכור שכל כישלון הוא הזדמנות ללמידה, כל אתגר הוא הזדמנות לצמיחה, וכל מאמץ מקרב אותנו צעד נוסף אל הפוטנציאל שלנו.. אז -שווה להתחיל
הדרך להצלחה אינה מסלול חלק
בדיוק באותו הקשר – של תודעת צמיחה ומיינדסט חיובי, גם ד"ר דאקוורת טוענת שאמנם כישרון הוא חשוב, אך הוא רק גורם אחד במשוואת ההצלחה. במקום להתמקד בכישרון, יש חשיבות רבה למאמץ. ואם ננסה לייצר נוסחא אז היא מדברת על :
כישרון (Talent) × מאמץ (Effort) = מיומנות (Skill)
מיומנות (Skill) × מאמץ (Effort) = הישג (Achievement)
כלומר מאמץ לא רק מאפשר לנו לפתח את הכישרון שלנו למיומנות, אלא גם הופך את המיומנות להישגים בפועל.
אז אם נעבוד על פיתוח הגריט , יש לכך ארבעה מרכיבים פסיכולוגיים חיוניים:
- עניין (Interest):גריט לא יכול להתקיים לאורך זמן אם האדם לא מחובר רגשית לדבר שהוא עושה. עניין הוא הזרע הראשוני של הלהט. דאקוורת טוענת כי התשוקה אינה מגיעה בן לילה, אלא מתפתחת לאורך זמן באמצעות חקירה, גילוי והעמקה.
- אימון (Practice):כדי להפוך למצוין בתחום מסוים, נדרש אימון מכוון ומתמשך. זהו לא רק חזרה על אותה פעולה, אלא תרגול מודע שמאתגר אותנו במכוון, מאפשר קבלת משוב ולמידה מטעויות.
- תכלית (Purpose):אנשים בעלי גריט גבוה אינם פועלים רק למען עצמם. הם רואים בתחום העיסוק שלהם דרך לתרום לטובת הכלל, או לפחות לתת משמעות שגדולה מהם. התכלית נותנת כוח להתמיד גם ברגעים הקשים ביותר.
- תקווה (Hope):תקווה בספר מתייחסת לאמונה ביכולת שלנו להצליח ולהשתפר. מדובר במיינדסט של "אני יכול" גם מול כישלונות. תקווה מאפשרת לנו להתאושש מנפילות, ללמוד מהן ולהמשיך הלאה.
אבל – גם הסביבה יכולה לתמוך ולטפח גריט. הורים, מורים ומנהלים יכולים לעזור לפתח גריט אצל ילדים ועובדים. בעזרת פיתוח תרבות וסביבה שמעריכה התמדה, מאמץ ולמידה מכישלונות, ולא מקדשת כישרון בלבד.
ולסיכום – כולנו מסוגלים להצליח בגדול, אם רק נשקיע את המאמץ הנדרש ונתמיד במטרותינו. כישרון הוא נחמד, אבל הוא לא מנבא הצלחה כמו התמדה. וההתמודדות עם כישלון היא מפתח: במקום לראות בכישלון סוף פסוק, בעלי גריט רואים בו הזדמנות ללמוד, להשתפר ולחזק את הנחישות שלהם. התקווה היא מנוע ההתאוששות.
משמעות ותכלית הן מנוע להתמדה המצליחנים ביותר הם לא רק אלה שעובדים קשה, אלא אלה שמונעים על ידי מטרה גדולה יותר מעצמם. תחושת התכלית מעניקה כוח והתמדה גם כשהדרך מאתגרת.
אז- זהו את העניין שלכם: הקדישו זמן לחשוב מה באמת מעורר בכם תשוקה. מה אתם אוהבים לעשות כל כך שאתם מוכנים להתאמן בו גם כשזה קשה? התחילו בחיפוש וגילוי.
הגדירו "מטרת-על": מהי המטרה העיקרית אליה אתם שואפים בחיים? נסחו אותה באופן ברור וצרו היררכיה של מטרות – החל ממטרות קטנות ויומיומיות ועד למטרות הגדולות והארוכות טווח, כולן תומכות זו בזו.ותרגלו בשיטה של "אימון מכוון":
- הגדירו מטרה ספציפית וקשה.
- התמקדו בשיפור נקודה אחת בלבד.
- קבלו משוב מידי על הביצוע.
- שפרו את הטעות והמשיכו.
פתחו תודעת צמיחה (Growth Mindset):האמינו שאתם יכולים להשתפר, ושכישלון הוא לא עדות לחוסר כישרון אלא הזדמנות לצמיחה. נסו לומר לעצמכם "עוד לא למדתי איך לעשות זאת" במקום "אני לא מסוגל לעשות זאת".כי הדרך להצלחה אינה מסלול חלק, אלא מרתון שמנצחים בו לא בזכות הזינוק, אלא בזכות היכולת שלנו להמשיך לרוץ גם כשאנחנו עייפים, נופלים ומתאוששים…
מנגנונים המשפיעים על ויסות רגשי וקבלת החלטות
קליפת המוח הקדם-מצחית : זהו האזור האחראי על וויסות רגשי, גמישות קוגניטיבית ותכנון – הידיעה שהרגשות מווסתים על ידי החלקים הקדמיים של המוח, מאפשרת לנו "לגייס" את החשיבה הקוגניטיבית, כדי לאזן סערות רגשיות המגיעות מהמערכת הלימבית.
גם שימוש ב"חקירת מחשבות" (כמו בשיטת ביירון קייטי) עוזר לפרוק מחשבות מלחיצות מהשורש, במקום רק לנסות לשנותן באופן שטחי.
- מוח מגיב: נמצא במצב דרוך, המחפש סכנות ופועל במהירות ללא מחשבה, דבר המוביל להלקאה עצמית ולמעגלים שליליים.
- מוח מקשיב: מצב רגוע המאפשר לעצור לפני תגובה, לגלות חמלה עצמית ולראות דברים בפרופורציה.
הנפש מורכבת מ"חלקים" או "קולות" שונים, ולכל אחד רצונות וצרכים משלו. החלטות רבות אינן מיושמות לא בגלל חוסר כוח רצון, אלא בגלל "קולות" פנימיים (כמו המבקר הפנימי או הילד הפנימי) המעוררים פחדים ואמונות מגבילות ברגע הביצוע.
אז – במקום לנסות "לנצח" חלקים בתוכנו בכוח, ננסה לקיים ביניהם דו שיח פנימי. ליצור שיתוף פעולה והרמוניה בין החלקים השונים בנפש.
ככל שניצור יותר נוכחות מודעת או מרחב נשימה פנימי. המאפשר לנו להבין ולראות שאנחנו מודעים לסערה שבתוכנו, אבל אנחנו לא הסערה. אז נתקדם יותר לצמיחה. נשתחרר מדפוסים אוטומטיים ונבחר בתגובה מקדמת למידה.
מעבר מ"מוח מגיב" ל"מוח מקשיב"
מצב של שקט ורגיעה פנימית שבו האדם מתחבר ל"נוכחות מודעת". מאפשר את המעבר ממוח מגיב, המתאפיין בחיפוש סכנות והלקאה עצמית (דפוסים המאפיינים גישת קיבעון), למוח מקשיב. המוח המקשיב מאפשר זמן לעצור לפני תגובה ולראות דברים בפרופורציה, מה שמאפשר לאמץ את עקרונות גישת הצמיחה הממוקדת בפתרונות ובסלחנות עצמית.
יצירת הפרדה בין התודעה למחשבות המגבילות
אחת התובנות המרכזיות של נוכחות מודעת היא היכולת להבין ש"אני יכול להשתמש בחשיבה, אבל החשיבה לא יכולה להשתמש בי". בגישת קיבעון, המחשבות המגבילות (כמו "אני לא מסוגל" או "אין לי כישרון") נתפסות כעובדות מוגמרות. נוכחות מודעת מאפשרת לאדם להיות מודע לסערת המחשבות מבלי להיסחף לתוכה.להינות מכוח הבחירה להטיל ספק ב"מחשבות הקיבעון" ולאמץ נרטיב של למידה והתפתחות.
שבירת האוטומט של התת-מודע (מודל א.פ.ר.ת)
הפרשנות שלנו לאירועים מגיעה לרוב מהתת-מודע, מדפוסים ומזכרונות ישנים, מה שמוביל לתגובה אוטומטית (ולעיתים קרובות מקובעת). אבל נוכחות מודעת מאפשרת חקירה של המחשבה מהשורש (במקום רק שינוי התוכן שלה). עד ש"נופלות תובנות" המאפשרות לפתור בעיות בצורה שונה מהחשיבה שיצרה אותן. בהתאם לגישת הצמיחה המחפשת אסטרטגיות חדשות ודרכי פעולה שונות מול מכשולים.
פיתוח חוסן וחמלה עצמית מול כישלון
נוכחות מודעת מסייעת ביצירת "אי של שפיות" שאינו תלוי בתנאים חיצוניים. היכולת לשהות במרחב שקט מעניקה לנו חמלה עצמית. החמלה מהווה ניגוד מוחלט לשיפוטיות ולפחד מחשיפה, המאפיינים גישת קיבעון. כאשר אדם חש בטוח במרחב הפנימי שלו, קל לו יותר לראות בכישלון הזדמנות ללמידה (גישת הצמיחה) במקום איום על זהותו.
חיזוק כוח הבחירה וה"עוד לא"
ההבנה שנובעת בנוכחות מודעת מחזקת את כוח הבחירה – הידיעה מי מנהל את האירוע בכל רגע נתון. מתוך השקט הזה, קל יותר ליישם את הכלי המעשי של גישת הצמיחה: להחליף את הקביעה המוחלטת "אני לא מסוגל" במחשבה המקדמת "עוד לא למדתי איך לעשות זאת".
כשאנחנו בנוכחות מודעת יש לנו את התשתית הרגשית והתודעתית הנדרשת כדי לזהות את קולות הקיבעון, לעצור את השפעתם, ולבחור באופן אקטיבי בדרך של מאמץ, התמדה וצמיחה.
כאשר הילד הפנימי שלנו מבין שהמאמץ אינו "עונש" אלא דרך למימוש עצמי ולנתינה, קל לו יותר להתגייס למשימה. וההכרה בכך שהילד הוא חלק ממני אך לא כולי. מאפשר לתת ביטוי לרגשות מבלי שהם ישתלטו ויעצרו את ההתמדה ברגעים קריטיים.
לכן – נתמסר לשיתוף פעולה בין החלק הנחוש לחלק הרגיש, תוך הבנה שקבלה עצמית מלאה היא הבסיס לשיפור וצמיחה אמיתיים.
הסוד לשינוי מיינדסט וצמיחה אמיתית
המוח המודע – אחראי רק על ההחלטה הסופית. חלקנו שוכחים את החלק המאוד משמעותי של התת מודע, הפחדים, האמונות המגבילות, הכאבים הישנים.
האם אי פעם הרגשתם תקועים למרות שקיבלתם החלטה אמיצה להשתנות? המדע והפסיכולוגיה מגלים שזה לא תמיד קשור לכישרון או לכוח רצון, אלא לדרך שבה המוח שלנו מפרש את המציאות ולדיאלוג הפנימי שמתנהל בתוכנו.
כדי לעבור ממצב של תקיעות לצמיחה מתמדת, עלינו להכיר שני עולמות משלימים:
בחרו בגישת צמיחה (Growth Mindset)
הבסיס להצלחה הוא האמונה שיכולות ניתנות לפיתוח באמצעות מאמץ ולמידה. או כמו שכבר אמרנו:
- גישת קיבעון (Fixed Mindset): מאמינה שהכישרון הוא מולד. אנשים בגישה זו חוששים מכישלון כי הוא נתפס כהוכחה לחוסר יכולת, ורואים במאמץ סימן לחולשה.
- גישת צמיחה: רואה בכישלון הזדמנות ללמידה ובמאמץ את הדרך למצוינות. כאן, המטרה היא לא להוכיח שאתם חכמים, אלא להפוך לחכמים יותר.
- הנוסחה להצלחה (Grit): כישרון הוא רק ההתחלה. כדי להגיע להישגים, עלינו להכפיל את המאמץ פעמיים: עם נתאמץ לפתח את הכשרון, נפתח מיומנות. ומאמץ לפתח את המיומנויות שלנו יביא אותנו להישגים
שחררו את החסמים הפנימיים
אבל לפעמים הגישה נכונה, ובכל זאת "השאלטר" הפנימי יורד. זה קורה כי הנפש שלנו מורכבת מחלקים רבים (הילד הפנימי, המבקר, החלק הבוגר) שלא תמיד מסכימים ביניהם. החלטה מגיעה מהמודע, אך הביצוע נחסם על ידי פחדים ואמונות מהתת-מודע. כשהחלטות שלנו לא מגיעות לידי יישום – זה לא בגלל חולשה. אלא בגלל חוסר הרמוניה של החלקים שלנו: של המרתף של הנפש ( החלקים שאנחנו משתיקים, אך עולים בעת משבר), המבקר הפנימי שמגיע עם ביקורת ואשמה, הילדה הפנימית (מחפשת אהבה, אינטואיציה, נחמה ופגיעות) והחלק הבוגר – מקבל ההחלטה הרציונלית.
תובנות מעשיות :
- ננסה לזהות את הדיאלוג הפנימי: כשאנחנו נתקלים בקושי, נשים לב אם המוח שלנו נמצא במצב "מגיב" (דרוך, מחפש סכנות, מלקק פצעים) או "מקשיב" (רגוע, מחפש למידה וחמלה עצמית). המטרה היא לעצור לרגע וליצור לעצמנו "מרחב נשימה" לפני התגובה האוטומטית. ( הרעיון של מרחב הנשימה לפני התגובה חוזר על עצמו ע"י פילוסופים, פסיכולוגים , בדרך היוגה, בבודהיזם ועוד..)
- ניעזר ב-4 השאלות של ביירון קייטי: כשעולה מחשבה מעכבת כמו "אני לא מסוגל", נשאל את עצמנו:
- האם זה אמיתי?
- האם אני יכול לדעת בוודאות שזה אמיתי?
- איך אני מגיב כשאני מאמין למחשבה?
- מי הייתי בלי המחשבה הזו?.
- נאמץ את כוח ה"עוד לא": במקום להגיד "אני לא יכול", ננסה "עוד לא למדתי איך לעשות זאת". זהו שינוי קטן בדיבור הפנימי, שפותח פתח לצמיחה.
- ננהל דיאלוג, לא מלחמה: בלי לנסות "לנצח" חלקים בתוכנו שפוחדים או מתעצלים. נכיר בהם כחלקים מאיתנו, ניתן להם מקום, ונפתח את כוח הבחירה – מי מנהל את האירוע כרגע? אני? המחשבות שלי הפחדים שלי? המציאות או איך שאני מדמיין אותה? .
- נשבח את התהליך, לא את התוצאה: בין אם זה לעצמנו או לילדים שלנו – נתרכז במאמץ, באסטרטגיה ובהתמדה ("השקעת בזה המון!") ולא רק את באינטליגנציה או הכישרון המולד.
המסע מקיבעון לצמיחה אינו מסלול חלק, אלא מרתון. מנצחים בו לא בזכות הזינוק, אלא בזכות היכולת להמשיך לרוץ גם כשנופלים ומתאוששים.
כתוב את הכותרת כאן
3 תרגילים פרקטיים ומעמיקים המבוססים על עקרונות ה-Growth Mindset
בהמשך לגישה של פרופ' קרול דווק, המפתח הוא לעבור ממצב של "הוכחת יכולת" (כמה אני חכם/מוכשר) למצב של "פיתוח יכולת" (כמה אני יכול להשתפר).
תרגיל "כוחו של ה-עדין לא" (The Power of NOT YET)
אחד הכלים המפורסמים ביותר של דווק, שנועד לשנות את הדרך שבה המוח מקטלג כישלון. במקום לראות בקושי קיר חסום, אנו רואים בו עיכוב זמני בתהליך הלמידה.
התרגיל: בכל פעם שאתם נתקלים במשימה שבה נכשלתם או בדבר שאתם לא מצליחים לבצע.
לא להשתמש במשפטים סופיים כמו "אני לא יודע לעשות את זה" או "זה לא בשבילי".
כן להוסיף את המילה "עדיין" לסוף המשפט.
לדוגמא: במקום: "אני לא מצליח להבין את הטכנולוגיה הזו". אמרו: "אני עדיין לא מצליח להבין את הטכנולוגיה הזו".
הוספת המילה "עדיין" יוצרת מסלול קוגניטיבי לעתיד. היא משדרת לתת-מודע שהיכולת קיימת ופשוט נדרש עוד זמן או מאמץ כדי להגיע אליה, מה שמונע את צניחת הדופמין והמוטיבציה שמתרחשת בגישת קיבעון.
תרגיל "יומן התהליך" (Process vs. Outcome Journaling)
בגישת קיבעון, מעריכים רק את התוצאה הסופית. בגישת צמיחה, הערך נמצא בדרך. התרגיל נועד "לאמן" את המוח להעריך אסטרטגיות ומאמץ.
התרגיל: בסוף כל יום, כתבו 3 דברים שקרו, אך אל תתמקדו בהצלחות ("סגרתי עסקה" או "קיבלתי ציון גבוה"). במקום זאת, תעדו את התהליך.
ענו על השאלות הבאות:
איזו אסטרטגיה חדשה ניסיתי היום כשנתקלתי בקושי?
על מה התאמצתי במיוחד, גם אם זה היה מתיש?
איזו טעות עשיתי היום ומה למדתי ממנה לפעם הבאה?
התרגיל הזה מחזק את הקשרים העצביים (נוירופלסטיות) סביב המושג "למידה". כשאנו משבחים את עצמנו על התהליך, אנו משחררים את התלות באישור חיצוני על תוצאות, מה שבונה חוסן מנטלי (Resilience).
תרגיל "הפרדת הקולות" (Personifying the Fixed Mindset)
לכולנו יש "קול" של גישת קיבעון שמתעורר כשאנו חשים מאוימים או עומדים לפני אתגר גדול. דווק ממליצה לתת לקול הזה זהות נפרדת כדי שנוכל לנהל איתו דיאלוג.
התרגיל: תנו שם ל"דמות" של גישת הקיבעון שלכם (למשל: "המבקר", "הפחדן" או כל שם שעולה לכם).
כשאתם שומעים את הקול הזה אומר: "אל תנסה, אתה תעשה פדיחות", "ענו לו" בקול של גישת צמיחה:
אם הקול המקובע אומר : "אם לא תצליח, כולם ידעו שאין לך כישרון". התגובה שלכם: "אולי לא אצליח הפעם, אבל אם לא אנסה בטוח לא אלמד. אני מעדיף לנסות ולהשתפר מאשר להישאר בטוח ומוגבל".
זו טכניקה מעולמות ה-CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) שנקראת "החצנה". כשאנחנו מפרידים את המחשבה המגבילה מהזהות העצמית שלנו, הרבה יותר קל לנו לבחור באופן מודע בגישה מקדמת ולא לפעול מתוך אוטומט של פחד. במקורות רבים נוספים יש התייחסות להבחנה הזו בין מי שאנחנו לבין המחשבות שלנו .
גם בסוטרות של היוגה לפי פטנג'לי, כשמדברים על השקטת תנודות התודעה – בעזרת אשטנגה יוגה- שמונת האיברים של היוגה. מדובר בעצם על מפת דרכים שיטתית או תרגולים לניקוי הגוף והנשימה. להבחנה בין מי אני ומה המחשבות, רגשות שיש לי ( שהם לא אני) . וכלל שנדע לעשות את ההפרדה – נגיע להשקטה של ההכרה.