הטיות קוגניטיביות

שתי המערכות שמנהלות לנו את המטבח

מי באמת מחליט מה תאכלו עכשיו?

כאמור,  דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל, מסביר שיש לנו שתי מערכות במוח.

מערכת 1 היא המהירה, האינטואיטיבית והאוטומטית – היא זו ששולחת לנו יד לשוקולד כשמשהו מעצבן אותנו.

מערכת 2 היא האיטית, הלוגית והמחושבת – זו שמתכננת את התפריט השבועי.

ביוגה, המזרן הוא המקום שבו אנחנו מתאמנים על להשקיט את המערכת  האוטומטית ולתת למערכת הנוכחת והמודעת, לקחת את ההובלה. הנשימה היא הגשר שעוזר לנו לעשות את המעבר הזה.

השורה התחתונה: רוב הזמן מערכת 1 נמצאת על ההגה. כדי להצליח בשינוי הרגלים, אנחנו צריכים ללמוד איך לעצור לרגע ולהעיר את מערכת 2 לפני שאנחנו פועלים.

תרגול: כשאתם רעבים, חכו 10 שניות לפני הפעולה הראשונה. הזמן הזה מאפשר למערכת 2 "להיכנס לחדר".

מלכודת ה"קלות הקוגניטיבית"

למה אנחנו מאמינים לדיאטות "קסם"?

המוח שלנו אוהב מסרים פשוטים, קליטים וברורים. כהנמן קורא לזה "קלות קוגניטיבית". כשאנחנו שומעים משפט כמו "פשוט תפסיקו לאכול פחמימות", זה נשמע נכון כי זה קל לעיכול במוח. האמת, לעומת זאת, היא לרוב מורכבת ואפורה יותר.

השורה התחתונה: אל תתבלבלו בין "מסר פשוט" לבין "מסר נכון". המוח שלכם מעדיף את הנוח, אבל הגוף שלכם צריך את הדיוק.

תרגול: בפעם הבאה שאתם קוראים כותרת בריאותית מבטיחה מדי, שאלו את עצמכם: "האם זה נשמע לי נכון רק כי זה פשוט להבנה?".

 אפקט העיגון (Anchoring)

איך המספרים על המשקל (או בתפריט) משקרים לנו?

 "אפקט העיגון" גורם לנו להסתמך יותר מדי על פיסת המידע הראשונה שקיבלנו. אם ראינו מנה במסעדה שמוגדרת כ"ענקית". אז – מנה קטנה ממנה במעט תיראה לנו "בדיוק במידה", גם אם היא עדיין גדולה מדי עבורנו. אנחנו משווים לעוגן, לא לצורך האמיתי של הגוף.

השורה התחתונה: העוגנים שלנו (משקל יעד, קלוריות, גודל מנה) הם לעיתים קרובות אקראיים. ננסה לחזור להקשיב לשובע האמיתי, לא למספר שראינו קודם.

תרגול: התחילו לאכול בצלחת קטנה יותר. העיגון החדש שלכם יהיה גודל הצלחת, וזה ישפיע ישירות על תחושת השובע.

 WYSIATI – מה שאתה רואה זה כל מה שיש

בואו נדבר על המבט הצר של המוח שלנו על בריאות – כהנמן טבע את המושג WYSIATI. המוח שלנו נוטה לקפוץ למסקנות על סמך המידע המועט שחשוף לפניו. אם ראינו מישהי שותה "מיץ ירוק" ונראית נהדר, המוח מסיק שזה הסוד שלה, ומתעלם מכל מה שהוא לא רואה (גנטיקה, שינה, עבודה קשה).

השורה התחתונה: בריאות היא פאזל שלם. אל תנסו להעתיק חתיכה אחת שראיתם אצל מישהו אחר ותצפו לראות את כל התמונה אצלכם.

תרגול: רשמו שלושה דברים "שקופים" שמשפיעים על הבריאות שלכם (כמו רמת סטרס או איכות שינה) ולא מופיעים בצלחת.

שנאת הפסד (Loss Aversion)

למה קשה לנו כל כך לוותר על הרגלים רעים? לפי כהנמן, הכאב שבוויתור על משהו חזק פי 2 מההנאה שבזכייה במשהו חדש. לכן, ה"הפסד" של המבורגר או ישיבה על הספה מרגיש כואב יותר מה"רווח" העתידי של בריאות טובה יותר. אנחנו מתוכנתים לשנוא להפסיד.

השורה התחתונה: במקום לחשוב על מה אתם "מפסידים" (ויתור על מאכל מסוים), התמקדו במה שאתם "מרוויחים" (קלילות, אנרגיה, חיוניות).

תרגול: נסו להגדיר את היעדים שלכם במונחים של רווח: "אני מרוויח בוקר ללא נפיחות" במקום "אני מוותר על הלחם בערב".

 המנגנון לקפיצה למסקנות

 "אכלתי עוגיה, אז כל היום נהרס" – זה המוח הדרמטי שלנו. המוח שלנו אוהב סיפורים של סיבה ותוצאה. אם חרגנו מהתפריט, המערכת המהירה מיד יוצרת סיפור: "אני כישלון, אין טעם להמשיך". זוהי קפיצה למסקנה על סמך אירוע בודד שאין לו קשר ליכולת העתידית שלנו להצליח. בטיפול CBT אנחנו קוראים לזה 'חשיבת הכל או כלום'. המוח שלנו מספר לנו סיפור קיצוני, אבל התפקיד שלנו הוא לאתגר את הסיפור הזה עם עובדות.

השורה התחתונה: אל תתנו לסיפור של המערכת המהירה לנהל אתכם. אירוע בודד הוא רק נקודה בגרף, לא הגרף כולו.

תרגול: כשאתם מרגישים ש"הכל נהרס", השתמשו במערכת הלוגית, וחישבו: "מבחינה סטטיסטית, האם עוגיה אחת באמת מבטלת 20 ארוחות טובות שאכלתי השבוע?"

האני החווה מול האני הזוכר

איך ליצור זיכרונות של הצלחה? יש לנו "אני חווה" שמרגיש את המאמץ בזמן האימון, ו"אני זוכר" שקובע אם נרצה לעשות זאת שוב.

הזיכרון שלנו מושפע בעיקר מהשיא של החוויה ומהסיום שלה. אם נסיים אימון יוגה או ארוחה בריאה בתחושה טובה ומספקת – זה מה שנזכור.

השורה התחתונה: הדרך להתמיד היא לדאוג שהסוף של כל פעילות בריאה יהיה חיובי במיוחד.

תרגול: תמיד סיימו את האימון או את הארוחה במשהו נעים (כמו הרפיה עמוקה או כוס תה מרגיעה). זה אחד הדברים שיגרמו לכם לחזור לזה מחר.