יוגה – השקטת תנודות התודעה

שמונת האיברים של היוגה. הידועים כאשטנגה יוגה. אשטה = שמונה, אנגה = איבר. הם מפה פילוסופית ומעשית מפורטת, שקיבץ הפילוסוף פטנג'לי בספרו ה"יוגה סוטרה". איברים אלו הם היבטים המשולבים זה בזה כמו גלגלי שיניים, ומטרתם הכוללת היא להוביל את המתרגל להשקטת תנודות התודעה, שלווה נצחית והגשמה עצמית (סמאדהי).

שמונת האברים הם מפת דרכים שיטתית לבהירות ההכרה. המפה מוצגת בהדרגתיות – מהגס אל המעודן, מהחיצוני לפנימי.

ימה וניימא הם התרגול ה"חי" – כל רגע ביומיום הוא הזדמנות לפיתוח סתווה.

אסנה (הישיבה) יציבה ונינוחה מכינה את הגוף הפיזי. פראניאמה מנקה את גוף הנשימה ומשקיטה את ההכרה. פרתיאהרה כונסת את החושים פנימה – כמו לאחוז במושכות. ושלושת האחרונים – דהרנה, דהיאנה, סמאדי – הם תרגול ישיר עם ההכרה עצמה. שלושת האברים הפנימיים מהווים את שיא הדרך – "רישיון הנהיגה" של ההכרה. דהיאנה וסמאדי הם  כבר התוצאה, לא מאמץ.

כמו מטאפורה של אילוף סוס: ארבעת האברים הראשונים בונים את מערכת האמון עם ההכרה, הפנמתה בתוך גדר המכלאה. פרתיאהרה היא אחיזת המושכות.

 (Sadhana Pada) היא הדרך המעשית. מושגים: קריה יוגה (פעולה מודעת), קלישות (בורות, אגו, תשוקה, דחייה, פחד ממוות). תהליכים: חמשת האיברים הראשונים של היוגה (ימה, ניאמה, אסנה, פראנאימה, פרטיאהרה).

ושלושת האיברים האחרונים של היוגה הם הרכיבה עצמה. אי אפשר לרכוב לפני שהסוס מורגל ומאומן. רצף זה הוא לא עצה – הוא חוק פסיכולוגי.

פטנג'לי מתאר אותם כדרך מעשית ומדויקת, לא פילוסופיה תאורטית, אלא שיטה יישומית לחיים.

(Vibhuti Pada): הכוחות המיוחדים. מושגים: סניאמה (שילוב של ריכוז, מדיטציה והתמזגות). תהליך: העמקת הקשב פנימה עד להשגת הבנה אינטואיטיבית של חוקי הטבע.

 (Kaivalya Pada): השחרור. דן בטבע ההכרה ובחופש הסופי מהסבל והגלגולים.

פירוט שמונת האיברים ומשמעותם :

1. יאמה (Yama) – ריסונים וסייגים חיצוניים

מערכת מוסרית אוניברסלית. של עקרונות התנהלות, שמתייחסת למערכת מוסרית של אי אלימות (גם לעצמנו), אמת, כנות, אי רכושנות, צניעות. כמו גם גמישות, מוכנות לשינוי, כבוד, סובלנות ושלום.

היאמות הן עקרונות אתיים הנוגעים ליחסים שבין אדם לסביבתו ולעולם החיצוני. הן הבסיס, כי  קשה להגיע לשקט פנימי ללא מצפון נקי והרמוניה חברתית. חמש היאמות הן:

• אהימסה (Ahimsa): אי-אלימות במחשבה, בדיבור ובמעשה. 
• סאטיה (Satya): אמת וכנות. לדבר אמת באופן שאינו פוגע באחרים.
• אסטיה (Asteya): אי-גניבה, כולל אי-לקיחת זמן, רעיונות או מרחב של אחרים ללא רשות.
• ברהמצ'ריה (Brahmacharya): ניהול וניתוב מושכל של אנרגיית החיים .
• אפריגרהה (Aparigraha): אי-רכושנות ושחרור מהצורך לצבור דברים חומריים או להיאחז בדעות.

2. ניאמה (Niyama) – סייגים פנימיים ומשמעת עצמית

הניאמה מתייחסת לכללי התנהגות פנימית, הטהרות פנימית.  נקיון של הגוף הדיבור והנפש,  פיקוח פנימי, לימוד עצמי ומחויבות.

הניאמות, "כללי הבית" של הנפש. פרקטיקות שיוצרות בסיס נפשי יציב. חמש הניאמות הן:

• שאוצ'ה (Saucha): טוהר וניקיון פיזי ומנטלי, כולל ניקוי מחשבות ורגשות רעילים.
• סנטושה (Santosha): שביעות רצון וקבלה של המציאות כפי שהיא ברגע הזה.
• טאפאס (Tapas): משמעת עצמית ו"חום פנימי" – המאמץ להתמיד בתרגול ולהמיס הרגלים ישנים.
• סוואדייהיה (Svadhyaya): לימוד עצמי, חקירה פנימית ולימוד טקסטים מעוררי השראה.
• אישוורה פרנידהאנה (Ishvara Pranidhana): התמסרות לכוח עליון, ליקום או למטרה נעלה, ושחרור הצורך בשליטה.

3. אסאנה (Asana) – תרגול / תנוחות גוף

אסנה מתייחסת לתנוחות הגוף במהלך התרגול הפיזי של היוגה. היא עוסקת במיקום, יציבות ונוחות הגוף בכל אסנה וביכולת לשמור עליהן לזמן רב. באמצעות אסנות, אנחנו מתרגלים איך להבין את הגוף, לשחרר מתחים ולשפר את הגמישות הגופנית והמחשבתית. פטנג'לי הגדיר אסאנה כ"ישיבה יציבה ונוחה".

המטרה המקורית של התנוחות הייתה להכין את הגוף הפיזי לישיבה ממושכת במדיטציה ללא כאב.

אסנה אינה שאלה של גמישות – היא שאלה של מצב הכרתי. גוף נינוח = הכרה נינוחה. הרפיית המאמץ בישיבה מחסלת ראג'ס. תפיסת האינסוף – הוויתור על ההחזקה – מחסלת טמאס. ביחד נוצרת סתווה.

כיום, האסאנות משמשות ככלי לחיבור בין גוף לנפש, חיזוק המערכות הגופניות ושכלול יכולת החקירה העצמית דרך הגוף.

כיון שיש קשר הדוק בין יציבות הגוף ליציבות הנפש. יש חשיבות ל"אסנה" (תנוחה) ככלי למדיטציה בתנועה. התפתחות היוגי היא כמו צמיחה של עץ (מהשורשים ועד הפרי). עם משמעת עצמית כבסיס לחופש. כאשר האסאנה – תנוחה היא תרגיל של הקשבה לגבולות. המשימה היא להביא מודעות למקומות הנסתרים, להיות נוכחים לכל תא בגופנו. ולשלב  תנועה עם נשימה (למשל: שאיפה בהרמת ידיים, נשיפה בכפיפה).

4. פראניאמה (Pranayama) – שליטה וויסות הנשימה

 תרגילי נשימה לשליטה ואורך הנשימה. פרנאיאמה הוא אמצעי לשליטה ולשיפור נשימתנו.כגשר בין הגוף להכרה.

שליטה בנשימה ובאמצעותה, שליטה באנרגיה הפנימית. נשימת פרנאיאמה מאפשרת לנו להרגיש יותר מאוזנים ולשפר את התפקוד הנפשי והפיזי שלנו.

פראניאמה עובדת על גוף עדין יותר – הנשימה. על פי ההט יוגה – כל עוד תנועת פראנה בגוף, תהיה תנועה בהכרה. ויסות הנשימה עד להאטה מוחלטת מביא להשתקת גלי ההכרה – ה"מסך" על אור המודעות מוסר

היוגים זיהו קשר ישיר בין קצב הנשימה למצב התודעה; נשימה מבוקרת ואיטית מרגיעה את מערכת העצבים ומהווה גשר חיוני להרגעת המחשבות.

5. פרטיהארה (Pratyahara) – הפניית קשב פנימה, נסיגת החושים

כינוס החושים, תירגול הפניית תשומת הלב מהעולם החיצון אל הפנימי, והתרכזות בתחושות ותפיסות פנימיות. כך מתפתחים למדיטציה עמוקה יותר ומרגישים יותר מחוברים לתודעה הפנימית שלנו. שלב של התכנסות פנימה, שבו המתרגל לומד לנתק את תשומת הלב מגירויים חיצוניים (מראות, קולות וריחות).  צעד הכרחי המאפשר להפנות את כל האנרגיה המנטלית מהעולם שבחוץ אל החקירה הפנימית.

פרתיאהרה היא ציר מפנה: הכינוס של החושים פנימה הוא המעבר מעבודה גסה לעבודה עדינה. כמו לסגור את הדלת מהחוץ לפני שמתחילים לעבוד בפנים. ללא שלב זה, העבודה הפנימית בלתי אפשרית.

הסמסקרה (עקבות בתת-מודע), שגורמים לאוטומטים שלנו. בשביל להגיע לפרתיארה (נסיגת החושים). עלינו לתרגל התבוננות ב"אוטומטים" של המחשבה וניסיון להגיב מתוך מקום נקי ולא מוכתב מראש.

6. דהארנה (Dharana) – ריכוז

דהרנה מתייחס לריכוז ותפקוד מנטלי. להתמקדות בנקודה מסויימת. היכולת לרכז את התודעה בנקודה אחת או באובייקט אחד (כמו נשימה, מנטרה או להבת נר) לאורך זמן. זהו אימון במיקוד הקשב ומניעת התפזרות המחשבות. קשירת תשומת הלב לאובייקט אחד – זהו ה"שריר" שמאמנים. דהרנה הוא התרגיל היחיד מבין שלושת האיברים הפנימיים (דהרנה-דהיאנה-סמאדי – שלמות החקירה הפנימית) שניתן לתרגל במכוון. אין לנסות "לרוקן את המוח" – זה בלתי אפשרי ואפילו מחמיר. כל שיש לעשות הוא לכוון את תשומת הלב לאובייקט אחד, שוב ושוב, ולוותר ללא הרף על כל מה שמושך אותה החוצה.

7. דהיאנה (Dhyana) – התבוננות, מדיטציה.

תרגול מנטלי שמאפשר לפתח מצבי תודעה שלווים, חשיבה בהירה, איזון נפשי ורגישות פנימית. בעזרתה אנו מפסיקים את הטייס האוטומטי, או ה"Monkey mind". לשקול רעיונות חיוביים ולהרגיש מחוברים לרגשות ולזרימה הפנימית שלנו.

כאשר הריכוז הופך לרציף ובלתי מופרע, הוא הופך לדהיאנה. במצב זה, חווית ההפרדה בין המודט לאובייקט מתחילה להיטשטש, ונוצרת זרימה אחידה של תודעה המביאה לבהירות והבנה עמוקה. דהיאנה, היא המדיטציה – מצב ספונטני הנוצר מהתמדה בדהרנה, לא תרגיל. מתוך ההתמדה בכיוון, ההכרה מגיעה למצב מדיטטיבי מעצמה. ובמצב זה – האובייקט נחשף בטבעו האמיתי. אם האובייקט הוא עולם החומר – נגלה זמניותו. אם האובייקט היא המודעות עצמה – מגיעים לשחרור.

8. סמאדהי (Samadhi) – תודעה מאוחדת

זה השלב הסופי והפסגה של הדרך היוגית. בסמאדהי, המתרגל חווה אחדות מלאה עם מושא המדיטציה ועם ה"עצמי" האמיתי שלו. איחוד עם האובייקט בו מתרכזים. מודעות צלולה וטהורה שמעבר למחשבות, לזמן ולמרחב, שבה התודעה נקייה לחלוטין ומשקפת את הנשמה ללא עיוותים.

שלושת האיברים האחרונים (דהארנה, דהיאנה וסמאדהי) נחשבים לאיברים פנימיים ואינטגרליים יותר, והשילוב ביניהם מכונה "סמיאמה".

תרגול מעשי

"רגע yama ביומיום":

בכל פעם שעולה תגובה חזקה (כעס, תשוקה, כיווץ):

1. עצור לפני הפעולה
2. שאל: "מה קורה בתוכי כרגע?"
3. זהה את הסוג: אלימות? שקר? חמדנות?
4. חקור: "מה הידע שגרם לתגובה הזו?"
5. בחר בפעולה מודעת, לא אוטומטית

 פראניאמה בסיסי:

שב יציב ונינוח. שאף ל-4 שניות. עצור ל-2. נשוף ל-8. חזור 10 פעמים. שים לב לאיכות ההכרה לאחר מכן – האם יש שקט שהיה שם? התרגיל לא "יוצר" שקט – הוא "מסיר" את מה שמסתיר אותו.

דהרנה:

קבע אובייקט (נשימה, להבת נר, מנטרה). שבע דקות – החזר את תשומת הלב לאובייקט בכל פעם שנודדת. אל תתייאש מהניעה – הניעה ה"ממוצעת" של מוח אנושי היא כל 7-10 שניות. הפעולה של ה"החזרה" היא התרגיל עצמו. זה בדיוק כמו כפיפות בטן – הכפיפה, לא הישיבה למעלה, מחזקת.