על אוכל, רגשות ואיתותים של הגוף
אכילה היא לא רק צורך גופני, אלא מעין ריקוד עדין בין צרכי הגוף והנפש. מרגע לידתנו האוכל שימש לנו גם הזנה וגם תמיכה. ופעמים רבות אנו בוחרים לחיות באוכל , במקום לשהות רגע ולהרגיש. רבים מאיתנו חשים שהרגשות שלנו מאיימים עלינו והאכילה מונעת מהם להציף אותנו, ממסכת, מעמעמת את העלאת הרגש למודעות. האוכל משמש גם להסטת הרגשות וגם להעצמתם. הרי כל חג, חגיגה או ערב שבת, מלווים אצלנו בארוחה, שמתייגת את האוכל כהנאה. וכך רבים מאיתנו, נמשכים לאכילה עקב כל חסך רגשי, לשם קבלת חום, אהבה, או בטחון, מעין "קביים רגשיים". ושימוש באוכל במקום להרגיש או לבטא רגשות. להתמודד עם חרדות לעזור להמנע מרגשות.
להקשיב לאיתותים של הגוף
הגוף החכם שלנו יודע לאותת לנו מתי אנחנו עייפים, מתי עלינו להתפנות ו גם – מתי עלינו לאכול. שעת צהריים, ריח המאפייה הקרובה, תוכנית הבישול או יום ההולדת של החברה הם לא אוכתות פנימיים של הגוף. וזה לא הופך את זה ל"לא בסדר" , לאכול באירועים כאלה. אבל – כשהאכילה שלנו מותנית בקודים חיצוניים, אמונות וטקסים כאלה, ולא קשובה לצרכי הגוף, כשאנו לא מודעים לאותות הרעב והשובע. לא חשים את התכווצות הקיבה כשאנו רעבים , ואוכלים בעיקר לפי אותות חיצוניים. עלינו לחזור וללמוד לזהות את האותות של רעב ושובע של גופנו – שנוכל לדייק מתי, מה וכמה לאכול . נחזור ונשאל את עצמנו איך אנחנו מרגישים? האם אנחנו רעבים? איפה אנחנו חשים את הרעב? רעב פיזי או רגשי? מה הגוף שלנו צריך כרגע? לאיזה אוכל אנחנו רעבים?כמה נכון לנו לאכול? לאיזה אוכל אנחנו רעבים? ומתי זה מספיק? גישת הNON DIET – אכילה אינטואיטיבית, עוזרת לנו לשמור על ה well being, ומתייחסת לא רק לאלמנטים הביולוגים באכילה, אלא גם לפרמטרים הנפשיים.
לא עוד דיאטה, "כלא" איסורים, חוקים והגבלות, וכן גמישות, התאמה, קשיבות, תשומת לב ובחירה. כך שאנחנו ניצור עבור עצמנו את הגבולות הפנימיים המתאימים לנו. כי רק אנחנו מרגישים ויכולים להיות קשובים לצרכים האמיתיים שלנו בכל רגע נתון.
אכילה רגשית
מי לא מכיר את התחושה שחוזרים הביתה מיום עמוס, פותחים את המקרר ומחפשים…למה? כי תשושים? עייפים? בא לנו?. רבים מאיתנו כבר לא ממש יודעים למה הם אוכלים, ולפי מה בוחרים מתי להפסיק. אכילה רגשית היא צריכת מזון בתגובה לרגשות כמו לחץ, בדידות, כעס, עצב, תסכול או שעמום, במקום רעב פיזי. הדחף לאכול מקורו במחשבות ורגשות שאנחנו לא מזהים, מקבלים, מבטאים או מטפלים בהם. והאוכל – הוא יופי של הסחת דעת, דיכוי רגשות, אולי הרגעה זמנית..משהו חיצוני שנועד להכהות, להסיח או למלא חסך פנימי. מקור להתמודדות, חבר או משענת. שאולי מנחם או מרגיע בזמן האכילה, אך גורם לתחושת אשמה וכעס אחריה.
ככל שנעקוב יותר אחר תחושות רעב, שובע, או מלאות. נבחן איזה מצבים מעוררים אותנו לאכילה לא קשובה. נלמד להקשיב לגוף ולנפש, לבטא רגשות, להבחין בין סוגי רעב שונים. לבחור להפחית אכילה רגשית לא מודעת, ולבחור באכילה מודעת ומספקת. לנרמל את מערכת היחסים שלנו עם האוכל, במקום קודים חיצוניים, חוקים, הגבלות דיאטות, אסור ומותר..לחזור להאמין בקול הפנימי, בתחושות, בצרכים. במסרים של הגוף לרעב ושובע. לאכול מתוך בחירה והנאה.
כמה דרכים להתמודד עם אכילה רגשית:
- זיהוי טריגרים: לזהות מה גורם לאכילה רגשית ולברר עם עצמנו לפני האכילה- מה אני מרגיש, מה אני צריך, מה יכול לעזור לי להרגע…
- ניהול רגשות: למצוא דרכים חלופיות להתמודד עם רגשות, כמו פעילות גופנית, מדיטציה או כתיבה ביומן.
- אכילה מודעת: להתרכז בזמן האכילה רק בארוחה, לשים לב לטעמים ולמרקמים, לתחושות הרעב והשובע.
- שגרה מסודרת: להקפיד על לוח זמנים של ארוחות מסודרות.לרשום יומן אכילה ורגשות ולשים לב איך אנחנו מרגישים לפני ואחרי כל אכילה.
- תמיכה מקצועית: לפנות לעזרה מקצועית אם האכילה הרגשית יוצאת משליטה.
אכילה רגשית - על מה ולמה
אכילה רגשית היא דרך פעולה שיצרנו לעצמנו, כדי להתמודד עם רגשות לא נעימים. מילדותינו יש שימוש באוכל כתחליף לחום, אהבה, התמודדות והרגעה. וכך למדנו למלא את חלל הקיבה במקום להתמודד עם מה שיש.
ואלה הרגלי האכילה שסיגלנו.
איך זה עוזר לנו?
תעסוקה, הסחת הדעת, עונג רגעי .. ואח״כ – תחושת כבדות. דחיית פתרון הבעיה האמיתית, תחושה ששוב לא הצלחנו לשלוט, והגדלת השיפוטיות והביקורת העצמית.
ומה אם – ניקח רגע, נשאף אויר, נתבונן ברגש, איך אנחנו חשים, איפה, נסתקרן לגבי התחושה, מה זה מנסה להגיד לי?
אולי אפילו נצא עם תובנות של מה אני צריך לשנות. במקום להתמלא במזון.
עבורכם – הרגלי אכילה נפוצים, שעלולים לגרום לאכילה פחות בריאה. (להדפסה).
אכילה מדעת ומודעת- מיינדפולנס באכילה
דגש על התבוננות, קשיבות...
התמקדות בתחושת הבטן, תשומת לב עד כמה אתם רעבים? איך זה מרגיש? הסתכלו בארוחה, בצורות, בצבעים.
נסו להוקיר תודה לעצמכם או למי שטרח בהכנתה. כמו גם לכל מי שהיה מעורב בדרך, מרגע הגידול ועד ההגעה לצלחת.
הריחו, תנו לכל החושים להיות מעורבים.
קחו ביס קטן, הכניסו לפה והיו מודעים לתחושות – חם/ קר, רך/ נוקשה, מתוק/ מלוח…לעסו באיטיות ושימו לב לתחושות.
יש הבדל מאוד משמעותי בין להכניס כפית צימוקים או טבלית שוקולד לפה, לבין לקחת צימוק, או קוביית שוקולד ולתת להם את תשומת הלב. תוך התייחסות לכמה שיותר פרטים.
שימו לב לתחושה בגוף, האם עדיין חשים את הטעם.
האם אנחנו לוקחים באוטומט ביס נוסף, או בודקים איך אנו חשים.
האם אנחנו עוצרים כשנעים לנו, או כשסיימנו, האם אנו חשים תחושת שובע נעים, או מתפוצצים…
סימני האכלן המודע, לעומת הרגשי.
5 הנקודות שכדאי להתייחס אליהם: איך, כמה, מתי, איפה, ומי אוכל?
🤔איך אכלן מודע אוכל? לאט
🤔כמה הוא אוכל? לפי הרעב, לרב , 3 ארוחות מסודרות שלא משאירות אותו רעב ומנשנש בין לבין
🤔מתי? בארוחות, לרב לא בלילה. כלומר מסיים בארוחת ערב בריאה.
🤔איפה? בישיבה, ליד שולחן, מתוך הצלחת.
🤔מי אוכל (בתוכנו)? הבטן ולא הראש.
איך אוכלים ? במודעות
ננסה לאכול כל יום, לפחות ארוחה אחת באופן קשוב. מי שיכול, שתי ארוחות.
באופן קשוב, כלומר בלי לגלול, בלי טלוויזיה, בלי ספר. ארוחה שכל כולה הפוקוס שלה הוא על הפה, על השיניים, על הטעמים, על המרקמים. כמו מדיטצית אכילה. לאט לאט גם זה יעזור לנו להתמודד עם חוסר השקט שלנו, חוסר היכולת שלנו פשוט להיות.
אכילה קשובה היא אכילה איטית, כאן, עכשיו, בלי לחשוב על מה התוכניות שלי ומה אני יכול לעשות על הדרך. הזמן הוא לא פקטור.
מורידים את הקצב ושמים לב לחלק בנו – שרוצה לדחוס, לאכול מהר, להמשיך למטלות של השגרת היום, להיות בלחץ.. בכל מה. שהוא לא אכילה מודעת.
המטרה שלנו היא להזין את עצמנו בנחת, לשים לב למוקדי ההנאה שיש בזמן האוכל.
הפה שלועס, שיניים, הלשון שטועמת. הבליעה, המעבר של האוכל דרך הוושט אל הקיבה, הבטן שמתמלאת. בכל רגע יש עונג אחר.
ננסה להתמסר לאכילה איטית, סבלנית, מודעת לעצמה, ללא הסחות, לשים לב לטעמים, למרקמים, לתהליך הבליעה. פשוט לאכול
כמה – בהתאם לרעב אמיתי . כדברי הרמב"ם:"לעולם לא יאכל אדם אלא אם הוא רעב"
ננסה לא לאכול בין ארוחות. אולי אפילו נחליט לנסות לאכול עד 9 ארוחת בוקר טובה ומלאה, ארוחת צהריים מלאה עד השעה שתיים וארוחות ערב טובה עד השעה שמונה.
המטרה היא לא לקבוע מתי נאכל ולעשות לנו שעות אכילה שלא קשורות לרעב, אבל אם ננסה במשך שבוע לאזן נשנושים. כדאי להתחיל שבוע של אכילה מסודרת. ואז להתאים את השעות לאורח החיים, אבל להמשיך לשים לב לרעב ושובע.
אז ננסה להתחיל עם שלוש ארוחות מסודרות ומספקות. אכילה מותאמת למנגנון הטבעי בהתאם לרעב, ולא בהתאם לאבולוציית הלקטים – שאכלו כשהיה. כי כרגע, אנחנו בתרבות השפע ויש.
אז ננסה לאכול שלוש ארוחות ביום, במקום נשנשת וזלילות של מה שיש במטבח. לא לנשנש כל היום וגם לא להאביס את הצלחת. לא לנשנש כשמפנים את הכלים, בעמידה ליד המקרר או מול הטלויזיה. להחזיק את עצמנו ולחגוג את ניצחון התודעה על הגוף. לעבוד על להתענג גם על העונג של הריק, של בניית הרעב
מתי סוגרים את הפה, או המטבח?
ננסה להמנע מהאכילה הלילית. בשלב הזה ההורמונים שלנו עובדים בהתאם לשעונים הביולוגים. גם נשנושים קטנים כשכל המערכת מתכוננת לשלב המנוחה. עלולים לעשות שיבוש גדול – לחזור ולהפריש את האנזימים, חומצות, הורמונים ואחר כך שוב צריך לסגור את המערכת. וזה רק מבחינה פיזית.
אבל גם מבחינת הנפש – רבים מאיתנו חשים שיפוטיות ואשמה, עם התחושה של המלאות בלילה. סתם, בין הטלוויזיה למיטה רק בגלל האכילה הרגשית, של "בא לי משהו". בניגוד לאכילה אמיתית, אכילה מתוך רעב זו אכילה להתעסקות, לשעמום, לרגע שבו אנחנו לא עסוקים בחיים. הכל נרגע וחשים קצת ריקות, משחררים קצת, עד לבינג' של שילובים , נשנושים ואח"כ – גם הדיבור המאשים. בגלל אכילה שלא מובעת מרעב מהבטן , אלא מהמחשבות, תסכולים, הרגלים של הראש.
איך? כמו שאמר הרמב"ם : "לעולם שיאכל האדם ישב במקומו"
אכילה בעמידה לא בריאה ולא רק לפי הרמב"ם. אבל זה באמת מאוד ישראלי לאכול בעמידה.. חומוס בפיתה, פלאפל בדרך ל.. או סתם אוכלים בעמידה כשמבשלים וטועמים, נשנשו כשעוברים במטבח, פינוי השאריות לפה מהצלחת של היד. ואפילו רגע לפני שזורקים שאריות לפח , מפנים חלק לבטן ..
אבל – חוץ מכל זה, מי שאוכל בעמידה, אוכל בדרך כלל יותר מהר. אכילה בעמידה מנתקת אותנו מתחושת השובע הטבעי שלנו . לוקח כ-20 דקות מהרגע שהבטן מלאה עד הרגע שהיא משדרת למוח את הפקודה להפסיק לאכול. ובזמן הזה מי שלא קשוב, (ומי שאוכל בעמידה – לא קשוב), נמשיך להתמלא מעבר למה שנדרש…
בואו ננסה להכניס מודעות את כל מה שנכנס לפה. כשאוכלים ושותים בישיבה, אנחנו במודעות לכל פעולת בליעה. גם אם זה מים מהמתקן, לשבת ולשים לב לפעות האכילה או השתיה. נסו ב אופן כללי, בכל פעם כשתם שמים לב שלקחתם משהו, בדרך לפה – פרגנו לעצמכם, שימו אותו בצלחת ושבו לאכול במודעות. אם כבר תפסתם את עצמכם באכילה רגשית או אכילה בהיסח הדעת. נסו להרגיש מה הוא הריק שגרם לכם עכשיו להתנחם בנשנוש. האם אתם מוטרדים? מה אתם מנסים להשתיק? על מה אתם מפצים? תנו לזה מקום..
לשים לב מי בתוכנו אוכל -האם זה הבטן או הראש.
ייקח לנו הרבה זמן לדייק ולשכלל ולהתחבר לאכילה מודעת. הרעב הרגשי הוא בעצם "רעב מדומה". כלומר אנחנו מנסים לפתור מצבים רגשיים שונים בעזרת אכילה: עצבנות, עצבות, דאגה, סטרס. זאת אכילת נחמה שנובעת מתחושות לא נעימות שאנחנו מנסים לעמם באמצעות אוכל.
האכילה הרגשית קשורה למוליך העצבי דופמין, שההפרשה שלו גורמת לתחושת הנאה. לכן ניעזר במד הרעב הרגשי, או היכולת להביט לפני כל אכילה, לבדוק ולסנכרן בין הראש והבטן. לפתח יכולת בריאה לא לאכול כשלא רעבים, בניגוד לכל תרבות השפע.. שמנסה לנתק אותנו מתחושת הרעב ולהאביס.
לפני כל ארוחה נשים לב ל"מד הרעב" ונשאל את עצמנו אם זה האכלן הרגשי או האכלן המודע? וגם אם זה האכלן הרגשי, זה בסדר, תאכלו אבל תשימו לב שזה פיצוי על משהו. ושווה לבחון – על מה? את מה אני מנסה להשתיק ?
האכלן הרגשי מוכן לשתף פעולה, אם לא נלחמים בו . הוא כמו ילד שצריך גבולות – אז נתחיל בקטנים :
אכילה במודעות, תשומת לב ל"למה" יותר מל"מה". ארוחות מסודרות עד שובע נעים, בישיבה, מצלחת, ליד שולחן, לצחצח שיניים אחרי ארוחת ערב. פעולות קטנות וחיוביות שגורמות לנו להבין שאנחנו מקשיבים לנו (גם לאכלן הרגשי שבנו) ואוהבים אותו ורואים אותו. וזאת הדרך האמיתית והיסודית לשינוי עומק לשים לב מתי יש לנו נטיה לאכילה כפיצוי, אכילה כנחמה. וננסה לשים לב בחמלה למחשבות של ביקורת עצמית או תחושות כישלון
אז בואו נתחיל ונסדר את הארוחות, נפחית נישנושים, נתחיל לזהות את הטריגרים ששולחים אותנו לאכילה רגשית. ולאט לאט נטפח הרגלי אכילה חדשים של אכילה מודעת.
תרגילים להתמודדות וחווית אכילה מודעת - אתגרים יומיים
וגם אם לא הצלחתם – בלי שיפוטיות, ועם הרבה חמלה וקבלה עצמית.
אנחנו מנסים לעשות כאן שינוי הרגלי אכילה של שנים. לכן נתייחס לכל יום כאילו יום חדש.
איך? לאכול בישיבה, מתוך צלחת . לאט ובמודעות – תשומת לב לפה שלועס, למרקם , לטעם , לתחושה בפה ובבטן.
כמה? לבנות רעב – להמנע מנשנושים. לחוש את שליטת הרוח על החומר. לאכול רק ארוחת בוקר, צהריים וערב.
מתי? לאכול רק כשרעבים, ארוחות מסודרות ולא נשנשת יומית. ולסגור את המטבח אחרי ארוחת הערב (לא הלילה)
ארוע- מחשבה ותגובת אכילה
כולנו פעמים רבות אוכלים אכילה רגשית, כדי להתמודד עם מצבים כמו שעמום, לחץ, אי שקט, חרדה, עצב, עייפות, כעס.. מחפשים בארונות, אוכלים כמויות ומחפשים נחמה באוכל.
כשאנחנו מדברים על אכילה רגשית, אנחנו אוכלים בהתאם לפירוש הרגשי שלנו לאירוע מסויים.
מודל אפר"ת
ארוע – נסו לבדוק מה האירועים שגורמים לנו לאכילה רגשית. מה האירוע האובייקטיבי, לא מה הפירוש שלנו עבורו. ואיך אנחנו חווים אותו בגוף.
פירוש – כל אירוע נתפס אחרת בידי אנשים שונים, בהתאם לתבניות החשיבה שלהם ותפיסת עולמם. נסו לבדוק איך הגוף ואיך הנפש מפרשים אותו.
**נסו להתחיל ולשנות קודם את הפירוש הגופני, כי שפת הגוף משפיעה על הנפש (כשם שהחזקת עפרון בפה בצורה אופקית, יוצרת בשפתיים צורת חיוך, שהמוח מזהה וזה משפיע עליו..)
**נסו לא להיות שיפוטיים, להתמקד בקבלה עצמית , בחלק החיובי, ובמה אני יכול לשנות, לשפר או ללמוד.
רגש – מה אני אומר לעצמי, לגבי הפירוש שנתתי לאירוע.
תגובה – יכולה להיות מלוי הבטן במקום החסך האמיתי ע״י אכילה רגשית . ויכולה להיות הרבה יותר חיובית כמו מיינדפולנס מדיטציה, ספורט, אמבטיה, שיחה עם עצמי או עם חברה.
ולבסוף הכרת תודה לעצמי על השינוי שאני עושה בחיי. עבורכם – דף תרגול.
מודל אמ"ת
נסו להיעזר בדף המצורף – אמ"ת – ארוע מחשבה תגובה:
אירוע ( משהו שאמרו או לא אמרו לנו, בלאגן בבית, פחד מי נמצא מאחורי הקו..) שגורר אותנו ל:
מחשבות שלא נעים לנו איתן, כמו לחץ, עצבות, עצבנות, אי שקט, שעמום ורגשות שאנו מנסים לטשטש ומשם מגיעים ל:
תגובה הכי זמינה, קלה ומנחמת ,שתמיד נמצא שם עבורנו כדי לטשטש את הסטרס והרגש, הוא אוכל.
אבל אנחנו יודעים שהאוכל לא באמת יפתור את המשבר,אבל אולי יעצים אותו…כי כשנתרגל לטשטש רגשות ע״י אכילה. גם לא נתמודד וגם נפגע בעצמנו ובבריאותנו (וכמובן שגם במשקלנו).
אז מה עושים?
בהתאם למודל אמ״ת ( ארוע, מחשבה, תגובה) . קודם כל מזהים את האירוע, ורגע לפני שנקפוץ לתגובה…מנסים רגע לעצור (לספור עד 10) ולשאול:
האם אני רעב? אלה סימני רעב או סימנים למשהו אחר? אם מדובר ברעב, הפתרון פשוט, מארגנים ארוחה מסודרת ומזינה ויושבים לאכול.
אבל אם מדובר ברגש שאנחנו רוצים לטשטש, אל תתעלמו מעצמכם ומצרככם, נסו להבין מה אתם מרגישים. למה אתם עצובים, למה התעצבנתם? מה האופציה האחרת לשעמום? מה מלחיץ אתכם? רק הלגיטימציה לשהות לרגע ברגש, תעזור לכם להרגע קצת ולהכנס לפרופורציה.
ואחרי שהבחנו וניסינו לאכול רק כשאנחנו רעבים. מנסים לקבל ולהכיל את הרגש (שלא טושטש במזון). ואם אנחנו מתקשים להכיל את הרגש באותו רגע, להתחיל לעבוד על הרגל חדש ואחר שיעזור לו להתמודד עם הרגש . אם זה שיחה עם מישהו ( חברה, בן זוג, אמא), ציור, מקלחת, טיול בטבע, כוס תה מחמם..מה שנכון לכם. אבל שברו את המעגל של ארוע- מחשבה ותגובת אכילה.
עצירת האוטומט
לומדים לזהות התנהגויות של אכילה אוטומטית ואכילה בהיסח הדעת. (מול הטלויזיה, ברכב, בבישול, בעמידה, תוך כדי..). אכילה לא מודעת שלא מאפשרת לנו להרגיש שובע, וכן גורמת לנו לאכול סתם.
מתרכזים באוכל ובאכילה.
האם הגיע הזמן לאכול ? מבינים מה גורם לנו לחטוף,מתי אנחנו אוכלים בסתר ומה גורם לנו לאכילת יתר. מתי אנחנו אוכלים אכילה רגשית בגלל שיעמום, עייפות, עצב, עצבנות, תסכול, אכזבה, דיכאון. ומתי אנחנו רעבים.
עוצרים אוטומטים ומבינים מה קורה לנו בדרך. מה האירוע, הפרשנות והתגובה שלנו. ואיך ניתן לפתור את התחושות הלא נעימות בדרך אחרת.
אוכלים באופן מודע, ללא איסורים וללא התקפים . שולטים ביתר קלות בכמויות ונהנים מהאכילה. עסוקים בדרך .. והתוצאה המשקלית, תגיע מעצמה (ותשאר).
גישת הנון דיאט – הדרך שלכם לחיות בריא ולהינות מהאוכל. בלי התחשבנויות ושיפוטיות, בלי ספירת קלוריות, "חטאים" , "משמין" או "מרזה".
מחזירים את האוכל למקום בו הוא צריך להיות – אוכל, מזין. מקשיבים לגוף, לרעב, לשובע, לצרכים.
לומדים להכיר את עצמנו, את הסיבות לאכילה. מחשבות, רגשות, תגובות, אמונות, תפיסות, הרגלים. חוזרים לזהות את איתותי הגוף, להקשיב – מה, מתי, כמה, איך ולמה אנחנו אוכלים. מה המחשבות המגבילות ומה התוצאות שלהן. וכל זה תוך הנאה מהדרך ובלי שום קשר למשקל.
גישות פסיכולוגיות להשמנה והתנהגות אכילה
יש גישות פסיכולוגיות רבות להשמנה והתנהגויות אכילה. הבולטות שבהן:
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): מתמקד בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות שמובילים לאכילה לא בריאה. ומלמד כישורי התמודדות וכלים לניהול לחצים.
טיפול מבוסס קבלה ומחויבות (ACT): מתמקד בקבלת רגשות ומחשבות בלי לנסות לשנותם. מלמד לחיות בצורה המותאמת לערכים האישיים של המטופל.
מיינדפולנס ואכילה מודעת: מעודד תשומת לב להווה, לחוויות אכילה ולתחושות הגוף. מסייע בהפחתת אכילה רגשית ותגובות אוטומטיות לאוכל.
- גישת HAES – Health At Every Size – מעודדת קבלת הגוף כפי שהוא ולאו דווקא שינויו. שמה דגש על דימוי גוף חיובי ובריאות נפשית. ומתמקדת בהתנהגויות בריאותיות כמו תזונה מאוזנת ופעילות גופנית, ללא קשר למשקל. גישה זו מכירה בכך שבריאות מגיעה במגוון צורות וגדלים ומתמקדת בשיפור הבריאות הכללית והרגשית ולא רק בהפחתת משקל.